שבילים בזמן

אני מרבה להתייחס לתקופה היוונית רומית, או הרומית ביזנטית בארץ, או שילובים אחרים של אותן תקופות. על מה מדובר?

התקופה היוונית (או ההלניסטית) בארץ מתחילה ב330 לפנה"ס עם כיבוש המזרח (והארץ) ע"י אלכסנדר מוקדון. התקופה היוונית נמשכת דרך התקופה החשמונאית (המרד מתחיל ב 167 לפנה"ס, הממלכה החשמונאית נוסדת ב140 לפנה"ס), עד כיבוש הארץ ע"י הגנרל הרומאי פומפיוס ב63 לפנה"ס.

עם כיבוש פומפיוס מתחילה התקופה הרומית בארץ. נהוג לחלק אותה לתקופה הרומית המוקדמת, מ63 לפנה"ס ועד חורבן הבית השני ב70 לספירה, התקופה הרומית המאוחרת, עד קונסטנטינוס הגדול ב324 לספ'. עד המרד  הגדול רומא התייחסה ליהודה, Judea, כארץ היהודים, מחוז ייחודי המשויך לעם היהודי, לאחר המרד הסממן הלאומי הזה אובד וא"י הופכת לחלק לסוריה הגדולה. באופן פורמאלי שלב זה נחתם לאחר מרד בר כוכבא כאשר אדריאנוס, בזעמו הרב על המרדנות הבלתי נשלטת של היהודים, מוחק את השם  Judea  ומחליפו בפלסטינה (פלסטינה פרימה, לשעבר יהודה ופלסטינה סקונדה, לשעבר הגליל והגולן).

קונסטנטינוס הגדול יוזם בשנת 324 את המהפך מאימפריה רומית פגאנית שמרכזה ברומא, מערבית באוריינטציה שלה, לאימפריה רומית נוצרית שמרכזה בקונסטנטינופוליס, ביזנטיום לשעבר, עם אוריינטציה מזרחית. בכך מתחילה התקופה הביזנטית בארץ שנמשכת עד לכיבוש המוסלמי. המשמעות מבחינתנו בארץ היא הורדת היהדות לדרגת השפלה נוספת, מתחת לנצרות השלטת.  מצד שני התקופה הביזנטית התאפיינה בשגשוג בלתי רגיל בארץ. ישובים רבים נבנו ושגשגו. רוב בתי הכנסת העתיקים שהתגלו הם מתקופה זאת. כך שבאופן פרדוקסאלי, התקופה הביזנטית הנוצרית דווקא היטיבה בסופו של דבר עם יהודי א"י.

אז מה מיוחד כל כך בתקופות האלה?

המאחד את כל התקופות האלה, מכיבוש אלכסנדר ועד לתום התקופה הביזנטית, הוא בשלטון, בדומיננטיות, של התרבות היוונית רומית. משנת 332 לפנה"ס ועד 638 לספ', כמעט אלף שנה!, שלטה בארץ ישראל תרבות עם מאפיינים מאוד ברורים. שפה יוונית, הפילוסופיה של ענקי הרוח אפלטון, אריסטו, סוקרטס, דמוקריטוס, אפיקורוס ואחרים, המחזאים, האדריכלים והפסלים הגדולים, תרבות של אסטטיקה, עינוגי הגוף והרוח באופן שהיה מקובל ביוון וברומא. צריך לזכור שהתרבות הרומאית הייתה תרבות בת ליוונית. הרומאים ראו עצמם נחותים ליוונים מבחינה תרבותית, כאשר האצולה הרומאית שוכרת מורים יווניים לבניה.

אלף שנים של שפה יוונית בארץ! אז נכון שהיהודים בארץ דיברו ביניהם ארמית והתפללו וכתבו בעברית את ספרי הקודש שלהם. אבל  השפה של השלטון הייתה יוונית, גם כאשר הרומאים שלטו פה. אמנם החיילים הרומאים דיברו לטינית והאדמיניסטרציה תקשרה בלטינית עם רומא. אבל השיח בין השלטון לציבור היה ביוונית. זו הייתה הלינגווה פרנקה.

אמנם חוקי ההלכה היהודית והתרבות היהודית היו אלו שעל פיהם חיו היהודים בא"י. אבל מעליה, במיוחד בערים המעורבות, כמו קיסריה, ציפורי ובית שאן, הייתה השפה היוונית והתרבות היוונית רומית עם כל עושרה. כך שכאשר יהודי מהמעמד הבינוני ומעלה נחשף לתרבות זו, והיה משווה אותה עם התרבות היהודית, הוא באופן טבעי ידע להעריך את התרבות השלטת כדבר ששווה ללמוד אותו, לשאוף אליו, ליהנות מטובו.

מה עם הריבונות היהודית בא"י בבית שני?

אנו נוטים להאדיר את הריבונות שלנו על א"י בתקופות השונות, גם אם רק על חלקים קטנים יחסית של הארץ. חשוב על כן לקבל קצת פרספקטיבה. תקופת בית שני מתחילה עם חניכת בית המקדש  ב516 לפנה"ס ומסתיימת עם חורבנו ב70 לספ', כ600 שנה. כמה מתוך מאות שנים אלה היה עם ישראל ריבוני ממש בארצו?   ובכן, לא הרבה, בסך הכל במשך אלה 75 שנות הממלכה החשמונאית.  אפשר, עם קצת לחץ, להוסיף את המעין ריבונות בתקופת הורדוס (37- עד 4-) בה השלטון היה בחסות רומא. מצד שני, צריך לקחת בחשבון  שבמיקום של א"י לא היה אפשרות לקיים ריבונות אמיתית כאשר אימפריות גדולות כמו פרס, יוון ורומא מתכתשות באזור.

שיעור בצניעות

ולא צריך להתבייש בהשפעה הגדולה של התרבות עלינו. התרבות ההלניסטית רומית שלטה מפרס במזרח  ועד אנגליה במערב, ומרומניה והולנד בצפון ועד צפון אפריקה ומדבריות ערב בדרום. השפעתה לא נבעה מהשלטה בכוח אלא מהעושר, הפתיחות והקידמה של המחשבה והתרבות שלה. בזמן שחכמנו ז"ל עסקו בשנים עשר המזלות שברא הקב"ה ברקיע התעסקו דמוקריטוס היווני, לוקרציוס הרומי וחבריהם בחלקיקי היסוד של החומר, ובמרוצתו של כדור הארץ בחלל היקום.