המרד היהודי האחרון

 

הרקליוס מחזיר הצלב לירושלים
הרקליוס מחזיר את הצלב הקדוש לירושלים

רקע היסטורי

כבר משנת 40 לפנה"ס, כאשר הפרסים כבשו לשנים ספורות את הארץ מידי הרומאים והעלו את מתתיהו אנטיגונוס לתקופה נוספת של שלטון בית חשמונאי, היתה ליהודים פינה חמה לאימפריה המזרחית הזאת. אם תרצו זה התחיל כבר עם הצהרת כורש, 500 שנה מוקדם יותר.

אבל השליטה הרומאית התחדשה במהרה, באמצעות הורדוס, ונמשכה עוד מאות שנים אחר כך, עד תום התקופה הביזנטית. כמוצא מן הדיכוי המתמשך בידי השליטים הביזנטיים והאוכלוסיה הנוצרית, כמו איסור הקמת בתי כנסת והחזקה במשרות ציבוריות, חיפשו היהודים מושיע בפרשים הפרסיים במזרח. מרד גאלוס ב351 לספירה סימן את הכיוון. בעקבות העימות בין המלך הפרסי שאחפור הII  לבין קונסטנטיוס גאלוס הביזנטי התעוררו הציפיות המשיחיות: "אם ראית מלכויות מתגרות אלו באלו, צפה לרגליו של משיח" (בראשית רבה מב, ד). מרד גאלוס, כמו שאר המרידות, לא צלח אבל מרידות של שומרונים ויהודים, ביחד או לחוד, נמשכו עד סוף המאה ה-6.

כבר זה מגיע

צריך להבין. יהודים בתקופה הביזנטית ישבו בכל מזרח האימפריה, בקהילות חזקות ועשירות בסוריה, אסיה הקטנה, יוון ומצרים, כשהם נתמכים ע"י הקהילה הגדולה של בבל. מאותן סיבות דיכוי היהודים ע"י הביזנטים לא הוגבל לא"י. ב592 יהודי אנטיוכיה נענשו, לאחר סכסוך עם הקהילה הנוצרית – ראשיהם גולחו והם גורשו מהעיר.

אנו מגיעים לשנת 602. רישמו לכם את השנה. בסך הכל שלושים ושש שנים לפני הכיבוש המוסלמי. בפרס מולך כוֹסְֹרוּ השני הסאסאני. כוסרו פותח במלחמה נגד הביזנטים, בראשות הקיסר פוקאס, שתימשך כעשרים שנה. הוא חודר וכובש שטחים גדולים באסיה הקטנה ומזה"ת. באותו זמן פוקאס מוציא צו ששולל לגיטימיות של הדת היהודית ואף מורה על הטבלת יהודים באנטיוכיה. היהודים מחברים אחד ועוד אחד וחשים חבלי משיח. בערים שונות ברחבי המזרח הביזנטי מתחילות מרידות של יהודים. כתוצאה מכך ב608 טבח נוצרי ביהודי אנטיוכיה, צור ועכו.

סרגל תקופותכך שב610, כשהגנרל הפרסי שָהרְבַּרָאז עומד בשערי אנטיוכיה, יהודי העיר מורדים שוב כדי לעזור לו. המרד אמנם נכשל אך ב613 קורית התפנית. שהרבראז מביס ליד אנטיוכיה את הקיסר הרקליוס, שחיסל והחליף בינתיים את פוקאס. הפרסי מגיע מדמשק לטבריה. שם מתחבר עליו צבא יהודי מסודר בראשות טברייני עשיר בשם בנימין מטבריה. משם מתחיל מסע ניצחון פרסי בא"י כשחוברים אליו כוחות יהודיים מקיסריה ומלוד בדרך לירושלים. ב15 לאפריל 614 עמד הצבא הפרסי, מגובה ביחידות יהודיות, בשערי ירושלים. אחרי שלושה שבועות נפלה העיר בידי הפרסים והיהודים.

על מה שקרה אחר כך בירושלים וביהודה חלוקות הדעות. במיוחד כשהכותבים הם ברובם נזירים נוצריים. מה שברור שהפרסים, בהשתתפות יהודים, ביצעו טבח של עשרות אלפי נוצרים. אנו יודעים על מנזרים במדבר יהודה שיושביהם נטבחו (ראה חדר הגולגלות בדיר חג'לה). הסיפור המקובל הוא שהפרסים הסאסאנים הם שעשו זאת. רגע, מה בכלל יש לסאסאנים נגד נזירים נוצריים? לעומת זה, למי הייתה טינה של מאות שנים נגד הקהילה הנוצרית בא"י ? זו שהייתה חלק מעצמם ובשרם, קמה עליהם, נטשה אותם ובחסד רומא השתלטה על הארץ ושדדה מהם את מולדתם. היהודים זכרו יפה איך אבות הכנסייה שמחו לאידם אחרי המרד הגדול ומרד בר כוכבא, מביאים את השואות האלה כהוכחה לכך שאלוהים זנח את עם הבחירה והעביר את תמיכתו  אליהם. והאיסור לגור ואף לבקר בירושלים, בהתירם ליהודים רק יום אחד בשנה, בתשעה באב, לצפות על הר הבית ולבכות על החורבן מהר הזיתים. אז לפתע הגלגל מסתובב, היהודים הם כעת השליטים והנוצרים מתחננים על חייהם. מה? לא ינקמו? מי אנו שנאשים אותם? סיפורים שונים נכתבו, בידם האמונה של נזירים מזועזעים. אחד הסיפורים הוא שהיהודים הבטיחו לשלם כופר ולשחרר נוצרים מיד הפרסים בתנאי שיתגיירו. סיפור אחר, פחות מאומת, הוא ששילמו כופר לפרסים רק כדי לקבל לידם את השבויים ולהוציאם להורג.

יאללה, בית מקדש שלישי!

בכל מקרה, הפרסים נתנו את ירושלים בידי היהודים, למשך ארבע שנים, בין 613 ל617. מנהיגי היהודים היו בנימין מטבריה ואיש הידוע בשמו המשיחי נחמיה בן חושיאל. נחמיה ידוע מספר זרובבל, ספר חיצוני אפוקליפטי שבבסיסו האירועים בירושלים לאחר הכיבוש הפרסי. השניים התחילו מייד בהכנות להקמת בית מקדש שלישי, בחירת כוהנים, פרות אדומות ושאר פארפרנאליה.

אפילוג

לא היה פה סוף טוב. הגלגל סובב חצי סיבוב נוסף. מרד נוצרי בירושלים וחשש פרסי מתגובה נוצרית חסמו את חלום בית המקדש. הפרסים, אחרי ארבע שנים בסך הכל, העבירו את תמיכתם לנוצרים, הענישו את היהודים על הטבח בנוצרים ואסרו עליהם להתגורר בירושלים. העדיפו שקט מצד החצר הביזנטית עלפני קומץ יהודים, שהיו אז רק כ 15% מהאוכלוסייה.  נחמיה בן חושיאל הוצא להורג, כפי שמספר ספר זרובבל. בנימין, הפיננסייר מטבריה, שינה כיוון וארח את הרקליוס וצבאו בשובו מנצח ב630 עם הצלב הקדוש אחרי הביסו את הפרסים. היסטוריונים נוצריים מספרים שבנימין המיר דתו לנצרות בכנסייה בשכם. יהודים נמלטו לפרס מהנוצרים תאבי הנקם.

אבל כעת, סוף סוף, נרגע העם היהודי בא"י, למשך מאות רבות של שנים. מרד זה, הקרוי מרד הרקליוס, היווה המרידה האחרונה נגד הרומאים ובכלל נגד שליטי א"י. אותן ארבע שנים היו האחרונות בעת העתיקה בהן הייתה ליהודים ריבונות על ירושלים, או על חלק כלשהו של הארץ. יחלפו בדיוק  1300 שנים  עד שב10 לדצמבר 1917 אלנבי הבריטי יכבוש את ירושלים לטובת היהודים ועוד שלושים שנה עד שתחזור לריבונותם.

 


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s