רחוב אנפורטה

למפות יש קסם מיוחד הנובע מהעומק ההיסטורי שהמשתקף בהן, כמו קוביית זמן שהוקפאה בשנה כך וכך, והיא מונחת לה על המדף לבחינתו של הסקרן. כמובן, לא כל מפה מסקרנת. רק אלה יש לך קשר רגשי אליהן. מפת אוסלו לא מעניינת אותי חוץ מאשר כשאני מחפש את מקום המלון שבו נלון בלילה.

1928+anaforta sq
מפת העיר התחתית והדר מ-1928

מפה מסקרנת

מסענו מתחיל בעבודה שעשיתי על ארמון משפחת חורי בחיפה ובמסגרתה נתקלתי המפה 1:2500 של חיפה מ-1928 . האזור הנידון מסומן במרובע כחול ומוגדל באיור להלן.

1928+anaforta sq-zoom
מפת 1928, הגדלת אזור הבּוּרג'

הארמון של חורי, עם הגן הגדול, מסומן במרובע סגול מקווקו, אבל לא הוא ענייננו כאן. גם הבּוּרג' בפינה הימנית התחתונה, המוכר ליודעי העיר, גם הוא לא ענייננו כאן.

המוקד הוא הרחוב שממזרח לארמון, שמתחיל במעלה מדרגות, כפי שמקובל בחיפה, הופך להיות רחוב רחב שממשיך לכיוון דרום מערב, עד שהוא חוצה את גבול המפה, וממשיך מן הסתם הלאה לכיוון דרום מערב. שם הרחוב לא נכנס למרובע המפה ומופיע משמאל לקו התוחם אותה, .ANAFORTA STR.

סליחה? ANAFORTA? מאיפה בא השם הזה. לא נשמע לי שם ערבי. שמא לטיני, או יווני? מסקרן. אז קודם כל נתאפס. חמש שנים מאוחר יותר, במפת העיר מ-1933 כבר מופיע שמו הנוכחי של הרחוב, רחוב הנביאים,  .PROPHETS STR .

1933+anaforta sq-2
מפת ועד הדר הכרמל מ-1933

נחזור לרחוב .ANAFORTA STR, אַנַפוֹרְטַה, שמו של רחוב הנביאים עד השנים הראשונות של המנדט. התחלתי לברר את מקור השם. ממקור נחשב קיבלתי את ההצעה – מול (ANA ביוונית) המבצר (FORTA,  התייחסות לארמון של חורי). אלא שארמון חורי לא היה מבצר, ובנוסף, המשמעות שלFORTA כ'מבצר' זה רק באנגלית וסוג כזה של עירוב בין שפות, יוונית ואנגלית, לא מקובל. אשר לאזור הבורג' עצמו, הוא וודאי לא 'ממול' רחוב הנביאים.

רמז ראשון, מערכת גליפולי

חיפוש בגוגל העלה את הרעש הרגיל, כולל טיפות לעיניים תוצרת הודו. מה שמשכו את עיני היו קישורים שמחזירים אותנו לחודשים האחרונים של שנת 1915, לאחת ממערכות הקרב הידועות במלחמת העולם הראשונה, מערכת גליפולי. באפריל 1915 ניסו בנות הברית, בעיקר צבאות האימפריה הבריטית, לפתוח נתיב שייט אל רוסיה בת בריתם, שנמליה בים השחור היו תחת הסגר. הפתרון: כיבוש חצי האי גליפולי (בתורכית גֶליבּוֹלוּ, במלרע) השולט על מיצרי הדרדנלים. המשימה נפלה על כתפי אוגדות בריטיות ואיריות וכן ה-ANZAC, האוגדות של אוסטרליה וניו-זילנד. הניסיון הראשון היה נחיתה בכֵּף הֶלֶס (Helles) שבקצה הדרומי של חצי האי. במשך למעלה מחצי שנה נכתשו חיילי האימפריה על החופים שסביב הלס כשהם מנסים להיאחז בראשי גשר אבל לא מצליחים להתקדם פנימה.

suvla bay
מפת הפלישה דרך מפרץ Suvla  (מקור:  https://www.greatwarforum.org)

באוגוסט 1915 היה ניסיון הפלישה האחרון, הפעם צפונה יותר במפרץ Suvla . המפרץ נשלט על ידי רכס Anaforta (או גם Anafarta), כששני המשלטים העיקריים הם אנפורטה הגדולה ואנפורטה הקטנה (Gr. ו-Kl.). כפי שאפשר להסיק מהקיצורים האלה, המפה גרמנית במקורה. זה לא מפתיע שכן הפיקוד על הצד הטורקי היה שילוב של קצינים גרמנים וטורקים. גם חלק מסוללות התותחים ואפילו מחטיבות הרגלים היו גרמניות. לא ניכנס לפרטי הקרב במפרץ Suvla. מה שחשוב לענייננו הוא שמהצד המגן, הטורקי-גרמני, Anaforta סימלה את "המעוז ממנו לא ניסוג", אם תרצו, את מצדה שלהם. שלא כמו מצדה, משלטי אנפורטה לא נכבשו. הפלישה דרך מפרץ Suvla נעצרה, המערכה נכנסה לקיפאון של מספר חודשים, עד שב-9 לינואר 1916 עזבו אחרוני הבריטים את חצי האי והטורקים זכו בניצחון אולי הגדול שלהם במלחמה. עם זאת, האבדות בגליפולי היו כבדות לשני הצדדים, כ-160 אלף נפגעים מצד בנות הברית וכ-250 אלף בצד הטורקי[1].

תוצאות מערכת גליפולי הדהדו ברחבי האימפריה העות'מאנית. ארבעה ימים מאוחר יותר ציין ביומנו הרוזן באיובר (Conde de Ballobar), קונסול ספרד בירושלים, את המסיבות החגיגיות שנערכו בעיר לרגל הניצחון הטורקי בגליפולי, תוך שהוא מתפאר בקשריו האישיים "הם חגגו ברוב הדר את הנסיגה של בנות הברית מהדרדנלים. הגנרל שפיקד  על הכוחות הטורקיים באנפורטה הוא חברי, עלי ריזא פאשה. חגיגות הניצחון כללו סוג של תהלוכה אזרחית שהשתתפו בה קבוצות מבתי ספר יהודיים ומוסלמיים"[2].

הפיקוד על הגנת גליפולי היה מעורב. בראש הארמיה החמישית, שהגנה על חצי האי, עמד הגנרל אוטו לימן פון סנדרס (Otto Liman von Sanders). המפקד המקומי על קבוצת אנפורטה (Anaforta Group) היה מוסטפה כמאל פאשה, שלימים יקרא אתאטורק. הקולונל עלי ריזא, שהוזכר לעיל, היה מפקד אחת החטיבות שהוצבו באנפורטה[3].

מתחמם: לימן פון סנדרס במערכה על א"י

כשנה לאחר מכן מוקד המלחמה במזרח עובר לארץ ישראל. חיל המשלוח הבריטי מתקדם מסואץ דרך סיני לחולות באר שבע וגדרות הצבר של עזה. אחרי סדרת קרבות מוצלחת כל דרום הארץ נכבשת וב-11 לדצמבר 1917 הגנרל אדמונד אלנבי נכנס, ברגל, לעיר העתיקה של ירושלים ומציין  בכך את סיום השלב הראשון בכיבוש א"י. הצבאות בא"י נכנסים כעת לתקופה ארוכה של גישושים והתארגנות, כשהם נערכים על מה שידוע כ"קו העוג'ות", מוואדי עוג'ה בבקעת הירדן לירקון (ואדי עוג'ה המערבי) במערב.

כחלק מהתארגנות הצבא הטורקי, ב-1 למרץ 1918 מחליף הגנרל לימן פון סנדרס את אריך פון פאלקנהיין[4] בפיקוד על הצבא הטורקי בא"י, לאחר שהאחרון כשל מול אלנבי. שלושה חודשים לאחר מכן, ביוני 1918, מצולם לימן פון סנדרס כשהוא מבקר חיילים בחיפה . נזכור את התמונה הזאת.

יכולותיו הצבאיות של לימן פון סנדרס לא עמדו לו בניסיונו לארגן ולייצב את הצבא הטורקי המותש  והמפורק. ב-19 לספטמבר אותה שנה פתח אלנבי במתקפה הסופית שהניסה את הטורקים לדמשק והלאה [5]. הייתה זו אופנסיבה מדהימה, לא פחות. מקו העוג'ות התקדם אלנבי בארבעה ראשים. שניים במישור החוף, אחד על גב ההר ואחד בבקעת הירדן. חיפה נכבשה ב-23 לחודש, טבריה ב-25  ודמשק ב-30.

June 1918, Liman von Sanders in Haifa
יוני 1918, הגנרל לימן פון סנדרס מבקר בחיפה (מקור: ארכיון המלחמה האוסטרלי)

רחוב אנפורטה

הגנרל לימן פון סנדרס שהה בצפון הארץ במשך ששה חודשים, בין מרץ לספטמבר 1918. בצילום מנצרת, מספר ימים אחרי כיבושה, נראה ביתו של לימן פון סנדרס (בחזית התמונה, עם סהר גדול על גג הבית), כשהמפקדה הטורקית-גרמנית מימין, באכסניית קאזה נובה[6].

Sept 1918, Liman von Sanders residence in Nazareth
ביתו של לימן פון סנדרס בנצרת, צילום מספטמבר 1918 (מקור: ארכיון המלחמה האוסטרלי)

התמונה שמצטיירת, אם כן, היא שהגנרל שלנו שוהה בנצרת באותם חודשים של אביב-קיץ 1918, כשביוני הוא מבקר את חייליו בחיפה. נזכור שמתקפת ספטמבר של אלנבי עדיין בעתיד הלא ידוע. לזכותו של הגנרל הגרמני נזקף אחד הניצחונות הגדולים במלחמה הגדולה הארוכה, כך שמאוחר יותר בזיכרונותיו מהמלחמה, הוא העריך את המשמעויות הקשות, לו היה נכשל במערכת גליפולי, וסיכם זאת כך, "לכן, הנחיתה באנפורטה, אשר בנקודת הזמן נמצאה בערך באמצע מערכת הדרדנלים של שמונה וחצי חודשים, הייתה השיא הצבאי-פוליטי שלה"[7].

הגנרל הגרמני מגיע, אם כן, לחיפה הקטנה, כ-18,000 נפש, עם מושבה גרמנית מכובדת, לבקר את חייליו המוצבים סביב העיר ועל הכרמל. עד כאן העובדות.

נדמיין לנו כעת את הביקור. האדון חסן שוקרי, ראש העיר, מכנס את נכבדי חיפה, ביניהם מן הסתם האדון סלים חורי אפנדי, נציג משפחת כיאט, נציגי המושבה הגרמנית, ביניהם מר גוטליב שומאכר (אפשר להמשיך ולשער שאם הוצע לאדון שבתאי לוי להצטרף, כנציג הקהילה היהודית, הוא מצא תירוץ כלשהו לסרב, הרי האנגלים כבר בפתח). יושבים וחושבים איך ניתן לכבד את האישיות הנעלה והמעולה, שכמוה לא ראתה חיפה. אני משער שבנסיבות אלה, או דומות להן, עלה הרעיון לקרוא לכבודו רחוב, ומה יותר מתאים מאשר בשם אנפורטה, המסמל יותר מכל את נצחונו בגליפולי. הרחוב שנבחר היה רחוב חדש יחסית, המוביל מהעיר, ליד ארמון חורי ובתי עשירים אחרים, לשכונת הרצליה שנוסדה רק עשר שנים קודם לכן.

אנפורטה ב-1920
רחוב אנפורטה בתחילת שנות ה-20

לימים, בתחילת שנות ה-30, כפי שראינו במפה מ-1933, יתבע ועד הדר הכרמל היהודי, בעידוד הבריטים שזיכרון התבוסה בגליפולי עדיין טרי אצלם, להעלים את השם והמשמעויות הכרוכות בו, ולהחליפו בשמו הנוכחי, רחוב הנביאים.

[1] מתוך אתר New Zealand History של ממשלת ניו-זילנד

[2] Conde de Ballobar. Jerusalem in World War I. London, 2011

[3] Eshley Ekins. Gallipoli: A Ridge Too Far. Exisle Publ., 2012

[4] ארצ'יבלד פ. וייוול. מסעי המלחמה בארץ ישראל. מערכות, 1951.

[5] אחד הקרבות הידועים במסגרת המתקפה היה קרב מגידו, בזכותו זכה אלנבי בתואר Lord of Megiddo

[6] האכסנייה קיימת עד היום, טלפון 04-645-6660

[7] Otto Liman von Sanders. Five Years in Turkey. Malta, 1919


3 מחשבות על “רחוב אנפורטה

השאר תגובה