אל יתהלל חוגר כמפתח

מלחמת ישראל בארם (ציור של גוסטב דורה, מתוך ויקיפדיה)

בפינת הלשון האהובה עלי התייחס פעם אבשלום קור לפסוק הידוע, 'אל יתהלל חוגר כמפתח', כדוגמה לכוח הביטוי של העברית. אותו פסוק בן ארבע מלים, מתארך ל16 מלים בתרגום שלו לאנגלית. בדקתי, אמת ויציב. אבל הלכתי צעד הלאה ובדקתי את תרגום הפסוק לשתי שפות עתיקות, יוונית ולטינית, וכן את התרגום לאנגלית בגרסאות אחרות (שמא 16 מלים לא באמת דרושות). התוצאה מעניינת, תישפטו ותחליטו.

מי אמר למי

קודם כל הרקע. ספר מלכים א', פרק כ', מספר על העימות בין אחאב מלך ישראל ובן הדד, מלך ארם. אנחנו כעת שני פרקים אחרי הסיפור על אליהו ונביאי הבעל. כבר אז אפשר היה לחוש את היחס הדו ערכי של התנ"ך לאחאב. מצד אחד, התנ"ך היהודאי, ככלל, לא אוהב את מלכי ישראל ההולכים אחרי אלוהים אחרים. מצד שני, אליהו מכבד מאוד את אחאב ואחרי חיסול נביאי הבעל הוא משנס מותניו ורץ לפני מרכבת אחאב כל הדרך ליזרעאל. יש לו סיבות טובות. מעולם ישראל המקראית לא היתה כה חזקה כמו בתקופת בית עמרי/אחאב (ראה קרב קרקר, מצבת מישע).

בפרק שלפנינו בן הדד מגיע לשומרון ומאיים על אחאב ודורש את כל כספו, זהבו, נשותיו וילדיו. אם לא, … אחאב מסכים בתחילה אך בן הדד לא מסתפק בזה וכדי להשפיל את אחאב סופית הוא מודיע לו שישלח את עבדיו לארמונו כדי לבזוז ולקחת כל שיחפץ. אחאב נועץ בזקני ישראל ובעצתם הוא מסרב לדרישתו של בן הדד. בתגובה, בן הדד מודיע לאחאב שיעשה מישראל עפר ואפר. על זה עונה לו אחאב, "אל יתהלל חוגר כמפתח". למי שלא ברור, הכוונה היא שלא יתהלל זה שחוגר את חגור הקרב כזה שמפתח אותו לאחר הניצחון. אחאב כמובן מכריע את בן הדד שוק על ירך, אבל זה כבר לא מענייננו.

יוונית – תרגום השבעים

תרגום השבעים הוא למעשה התרגום הקיים העתיק ביותר של המקרא לשפה כלשהי. מקובל שנכתב ע"י שבעים מחכמיה היהודים של אלכסנדריה במאה 3 לפנה"ס וניתן למלך מצרים תלמי השני פילדלפוס שהעביר אותו לספריה הגדולה של אלכסנדריה (ראה איגרת אריסטיאס).  בשלב ראשון תורגמו חמשת ספרי התורה אך במשך עשרות השנים הבאות תורגמו שאר ספרי המקרא.

פסוקנו מתורגם לשבע מלים בסך הכל:

μη καυχάσθω ο κυρτόσ ωσ ο ορθόσ.

שתי המלים הראשונות אומרות, בפשטות, 'אל יתהלל'. ההמשך מעניין. ο κυρτόσ (קירטוֹס) משמעו, 'הַקָמוּר', 'הַכָּפוּף' ו ο ορθόσ- משמעו 'הַיָשר' (אורתוֹס, מכאן אורתודנט וכיו"ב). דהיינו, 'אל יתהלל הכפוף כמתיישר'. החגור, חגירתו והסרתו לא מוזכרים פה. מדוע? לשבעים הפתרונים. במקום זאת מופיעות תנועות הגוף המתאימות. מי שחגר חגור קרב מכיר את הכפיפה שמלווה את חיבור האבזם מקדימה וכן את ישור הגו כאשר משחררים את האבזם והחגור נופל לאחור.

מבחינת עוצמת ביטוי היוונית נזקקת לשבע מלים במקום ארבע בעברית. השלוש הנוספות נובעות מתוספת הה' הידיעה הנפרדת וכן התחילית כ'=כמו שמופיעה בנפרד.  עדיין, לא רע.

לטינית – הוולגטה

התרגום המקובל ללטינית נכתב נכתב במאה ה-4 על ידי הנזיר הירונימוס. הלה ישב במנזר בבית לחם וידע עברית על בוריה. למרות שהיו לפניו מספר תרגומים ליוונית בנוסף לתרגום השבעים (חיבור ה-hexapla), הירונימוס בחר לתרגם ישירות מהתנ"ך שלנו.

התרגום של פסוקנו מדגים את הנאמנות הזאת לתנ"ך:

Ne glorietur, accinctus aeque ut discinctus.

התרגום הוא אחת לאחת: אל יתהלל (Ne glorietur) חוגר (accinctus) כ- (aeque ut) מְפתח (discinctus). עוצמת ביטוי קרובה לעברית – שש מלים בסך הכל. העדר ה' הידיעה בלטינית עוזר פה.

אנגלית – גרסת המלך ג'יימס והגרסה התקנית

ביוזמת המלך ג'יימס השני הוכנה במאה ה-17 הגרסה המאוד מפורסמת הזאת. הנה מה שקורה לפסוק התמציתי שלנו:

Let not him that girdeth on his harness boast himself as he that putteth it off.

שש עשרה מלים! מהסיומות של –eth אנחנו מבינים שלפנינו אנגלית עתיקה. אז אולי הסגנון העתיק הזה התבטא בתוספת מיותרת של מלים? בדקתי את הגרסה התקנית, ה ESV:

Let not him who straps on his armor boast himself as he who takes it off

שוב שש עשרה מלים. 'אל' הפך להיות 'Let not him who', 'חוגר' ל-'straps on his armor' וכן הלאה. מה קרה לנו? גיא דויטשר בספרו 'גלגולי מלים' מתאר את איך שפות מורכבות עברו לאורך מאות ואלפי שנים תהליכים של פירוק ופישוט. התוצאה עצובה. במקום מילה מורכבת משתמשים במספר מלים פשוטות יותר. מילה שהגייתה מורכבת עוברת פישוט. 'חמישה שקלים' שווים כמובן 'חמש שקל'. דוגמה מהיום – הייתי צריך לתלות שלט על עבודה שעשיתי. חשבתי (עדיף 'תהיתי') אם להשתמש ב-'אל געת' הארכאי אבל כיוון שבמקום עוברים (עדיף 'חולפים') ילדים בחרתי לכתוב, ליתר ביטחון  'לא לגעת'.


השאר תגובה